פסק-דין בתיק ב"ל 12906-12-08

1.         זוהי תביעה להכיר בליקוים בהם לקתה התובעת בברך ימין כ"תאונת עבודה", לאור  החלטתו של הנתבע לדחות את תביעתה של התובעת לתשלום דמי פגיעה עקב תאונה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן-  "החוק").          

2.                     תביעתה נדחתה על ידי הנתבע, מן הטעם שלא הוכחה, לדעת פקידת התביעות, פגיעה בעבודה על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק".  

3.         התובעת מבקשת להכיר באירוע מיום 16.3.08 כפגיעה בעבודה, שבה נגרם לה לטענתה נזק לברך ימין. 

4.                     התובעת, עובדת כעוזרת גננת החל משנת 1994 . על פי תאורה בתצהירה (ת/1):  ביום 16.3.08, בשעות הבוקר, בעת שביצעה עבודות ניקיון ושטיפת שטיחים בגן, תוך כדי שטיפת השטיחים החליקה ונפלה על הרגל. למשמע צעקותיה, חשה לעזרתה חברתה שעבדה בגן הסמוך וסייעה לה לקום. התובעת החלה לסבול מכאבים ולכן עזבה את עבודתה ופנתה לקופת חולים לקבלת טיפול רפואי . ד"ר אברהים ג'בארין המליץ לתובעת לקחת תרופות לשיכוך כאבים. לטענתה, היא חשבה לתומה שהכאב יחלוף ולכן לאחר שלקחה אופטלגין חזרה התובעת לגן והמשיכה בעבודתה עד השעה 15:30 . למחרת היום הכאבים התגברו ולכן התובעת פנתה שוב לקופת חולים והומלץ לה על מנחה של שלושה עד ארבעה ימים. בתום חופשת המחלה,התובעת חזרה לעבודה,אולם חשה בכאבים והגבלה בתנועה ולכן פנתה שוב לקופת חולים, וד"ר אברהים ג'בארין הפנה אותה לצילום ולרופא אורטופד.

            לדבריה, בתאריך  29.4.08  פנתה  לד"ר זחאלקה אסלאם רופא אורטופד,אשר שאל אותה לנסיבות החבלה ברגל, והתובעת סיפרה לו שנפלה בעבודה.

5.          בדיון הוכחות שהתקיים ביום 6.10.10 , העידה התובעת והעדה מטעמה  הגב' יונס חלימי אשר תמכה בגרסתה. לאחר ששמענו את העדויות ועיינו במסמכים הרפואיים לא שוכנענו כי אכן ארע הארוע התאונתי בעבודה, מהנימוקים שיובאו להלן;

6.         התובעת סיפרה לחוקר מטעם הנתבע (עמ' 3 שורה 1 ל-נ/1), " ספרתי לרופא מה שקרה ואמר לי לנוח ...לקחתי אופטלגין והמשכתי לעבוד עד שעה 15.30 "

            במסגרת חקירה נגדית נשאלה התובעת (עמ' 3 משורה 18 לפ'), מדוע לא סיפרה על האירוע בעבודה לרופא, והתובעת העידה :" כשהגעתי לקופ"ח הרופא שאל אותי מה קרה וספרתי שהחלקתי וכואבים לי הרגל והגב הוא נתן לי אופטלגין לשיכוך הכאבים. לא אמרתי לרופא שזה אירע בעבודה כי חשבתי שזה יחלוף תוך יום או יומיים.

                        ש. אבל כשראית שזה לא חולף,המשכת לבקר אצל הרופא במשך 9 הזדמנויות שונות ועדיין לא סיפרת שזה אירע בעבודה . מדוע?

            ת. הוא לא שאל אותי והסברתי לו שכואבים לי הגב והרגל.

            במסגרת עדותה, התובעת לא ידעה להסביר, מדוע,בכל הביקורים הרבים שהייתה אצל הרופא, אין כל אזכור ותיעוד לכך שהתלוננה על אירוע נפילה או חבלה בברך ימין דווקא, התובעת התלוננה על כאבים בלבד, מבלי שהזכירה אירוע נפילה בכלל, או חבלה בברך ימין, או אירוע תאונתי שהתרחש במקום העבודה.

7.         לגרסת התובעת היא פנתה לקבלת טיפול רפואי מיד לאחר שנפלה ונחבלה בברך ימין במהלך יום העבודה ב- 16.3.08. אולם בתיעוד הרפואי של אותו היום, אין כל אזכור או תיאור לפגיעה של החבלה בברך או הכאבים שפקדו אותה בעקבות נפילה בעבודה. יש להניח שדבר זה היה נרשם לו נאמרו הדברים מפי התובעת, במיוחד לאור גרסתה, כי בעקבות הנפילה בעבודה, נזקקה לטיפול רפואי, והרי לגרסתה קודם לכן לא סבלה כלל ממחלה או כאבים בברך (עמ' 4 שורה 8 לנ/1, והצהרת התובעת בפרק ד' לטופס התביעה -נ/2). הדבר מקבל משנה תוקף משטענה התובעת כי היא עזבה את העבודה נוכח הכאבים העזים שחשה ברגל ימין עקב הנפילה בעבודה, ולאחר מכן שבה להמשך עבודתה, לא יתכן שלא תדווח על כך לרופא מיד עם הגעתה לקבל טיפול רפואי, לאחר האירוע הנטען שהרי עקב כך הוא עזבה את העבודה לדבריה, ואם דווחה על האירוע יש להניח שהרופא המטפל היה רושם את תלונותיה.

8.         התובעת פנתה לטיפול רפואי גם ביום : 17.3.08, אולם אין שום אזכור לנפילה או חבלה, או כאבים בעקבות אירוע בעבודה. התובעת ביקרה בקופת החולים גם בתאריכים: 24.3.08, 30.3.08, 8.4.08, 10.4.08, 13.4.08, 18.4.08, אלא שגם אז התיעוד הרפואי נעדר התייחסות לתלונות התובעת על אירוע כלשהו בעבודה,חבלה או פגיעה ברגל ימין. יש להניח כי בשל ייחודם של הכאבים כפי שטוענת התובעת, ובמיוחד בשעה שרופא המשפחה מנסה להתחקות אחר מקור הכאבים מהם סבלה, תדווח התובעת על נסיבות הכאבים בסמוך לאירוע הנטען.

9.          יש לזכור כי, בית הדין נוטה לייחס משקל מיוחד לאנמנזה הרפואית,  שם מוסר החולה את האמת, בבואו לקבל את הטיפול הרפואי המתאים, כפי שנקבע בעב"ל 368/99 שלמה יצחק - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך לג(53) 31: "...אכן, יש מקום להעניק משקל ראייתי לרישומים הרפואיים, בהיותם רישומים אובייקטיבים, הנערכים בזמן אמת, הנערכים על ידי איש מקצוע שאין לו עניין במשמעות המשפטית של הרישום או בתוצאתו. חזקה על רופא שהרישום הרפואי שהוא עורך משקף אל נכון לא רק את הטיפול הרפואי שהעניק לחולה אלא גם את תלונותיו של החולה ואת הרקע הרפואי המהווה בסיס לטיפול הרפואי..."

10.        ביום אירוע התאונה הנטען ב- 16.3.08, הוצא לתובעת אישור מחלה )נ/3) ובו נרשם תחת הכותרת- "אבחנה"" BACK SYMPTOMS/COMPLAINTS"  ,ללא כל אזכור של כאבים ברגל. כמו גם באישור מחלה מיום 24.3.08 נרשם " LOW BACK COMPLT W/O RADIATION" ללא כל אזכור לכאבים ברגל.  

11.        ביום 5.5.08, פנתה התובעת לחדר מיון בבית החולים הלל יפה בחדרה, בעקבות כאבים ברגל ימין שהחמירו לטענתה. עיון בתיעוד הרפואי של המחלקה לרפואה דחופה במרכז הרפואי הלל יפה בחדרה מיום 5.5.08, נרשם : "לדבריה נפלה ונחבלה בברך ימין מלפני כשלושה שבועות מאז סובלת מכאבים. היום פנתה למיון עקב החמרה...", קרי, לפי דברי התובעת בעצמה היא נפלה ונחבלה ברגלה בתחילת חודש אפריל או לכל היותר בסוף חודש מרץ ולא קודם לכן. הניסיון מלמד כי במרבית המקרים מוסר החולה לרופאיו בבית החולים את האמת, וזאת על מנת לתת תמונה מלאה של האירוע ולקבל את הטיפול הרפואי המתאים.

12.        בגרסת התובעת עלו תמיהות גם בנוגע למועד מסירת ההודעה למעביד וקבלת טופס ב.ל 250.  בתצהירה טענה התובעת (ת/1), כי לראשונה ביום 29.4.08, מסרה לרופא אורטופד ד"ר זחאלקה איסלאם, שהחבלה בברך ימין ארעה בעקבות נפילה בעבודה, ורק לאחר מכן הודיעה למעסיקה. ברם, בטופס התביעה לנתבע (נ/2) הצהירה התובעת כי ההודעה נמסרה למעביד ב- 28.4.08,כלומר יום לפני שפנתה לרופא אורטופד. עוד טענה התובעת כי במועד ההודעה למעביד קבלה טופס ב.ל.250 ,אולם בתעודה רפואית נוספת לנפגע בעבודה מיום 22.6.08 נרשם שהתעודה הופקה ללא טופס ב.ל 250 ובדיון מיום 6.1010 התחייב ב"כ התובעת להמציא תוך 14 ימים לתיק בית הדין ולנתבע עותק של טופס ב.ל 250 . יצויין כי הטופס לא צורף לתיק עד למועד כתיבת פסק הדין, כמו גם הנתבע טען בסיכומיו שלא קיבל את הטופס ב.ל.250 כמובטח.

13.        זאת ועוד, לתיק בית הדין צורפו שלוש תעודות רפואיות שכותרתן "תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה" (ראה: נ/4,נ/5 ו-נ/6) שאינן זהות. בתעודה שסומנה נ/6- נרשם "חבלה" "פגיעה טראומטית",ואילו בעותק של התעודה  אשר סומנה נ/5- הוסף בכתב יד "חבלה ברגל ימין", ובתעודה שסומנה נ/4- הוסף על הרישום בכתב יד, גם "בברך ימין".   על כל שלושת התעודות וליד ההוספה בכתב יד חתום רופא המשפחה ד"ר אבראהים ג'בארין . ברם, במסגרת חקירה נגדית,התובעת לא ידעה להסביר, על ידי מי נעשה התיקון/תוספת בכתב יד, ומתי נעשה התיקון. התובעת סיפרה בעדותה שהרופא אורטופד-ד"ר זחאלקה איסלאם הוסיף את הרישום בכתב יד לאחר שסיפרה לו על הפגיעה בעבודה (עמ' 4 שורה 11 לפ') (נזכיר,שהתעודות חתומות על ידי רופא המשפחה). בהמשך עדותה טענה התובעת כי אינה זוכרת, והעלתה השערה שהאורטופד פנה לרופא המשפחה וביקש ממנו לעשות את התיקון.

14.        לסיכום- ממכלול חומר הראיות שצורף לתיק, הגענו למסקנה, כי התובעת לא השכילה להרים את נטל ההוכחה והשכנוע כי הפגיעה בברך ימין ארעה לה ביום 16.3.08 במהלך העבודה.